הסיפור הגרסה שלי:
היום ניראה את הסיפור של רום.
דיברתי איתה במייל.
וסיפורה כזה:
רום היא לא ילדה רגילה.
היא עולה חדשה, עיוורת נכה מאתיופיה.
הם היו בישראל שהיא נולדה,
אבל מאז ומתמיד האבא דרש לגור באתיופיה אז זה קרה.
שדדו אותם כמה פעמים ולכן נאלצו לעבור לישראל.
הנה דבריה של רום:
"החיים באתיופיה היו לא כלכך קלים, היה מישהו שעקב אחרינו,
נטפל אלינו, שדד אותנו כמה פעמים
לא היה לנו מה לעשות, המשטרה שם לא כלכך עזרה,
כאן בישראל המשטרה מפקחת על ביתנו 24 שעות, אבל עדיין הפחד מתרוצץ אצלי,
הסיפור הוא מרגש קצת, כי הכל קרה מהר, לפעמים לא היה לנו זמן להגיד תודה ולא תודה."
עניתי לה כך:
"אני מבינה את הרגשות שלך, להיות ילדה לבנה שגדלה באתיופיה זה לא הרגל. אני מסכימה
עם העובדה שבאותו המצב הכל עובר מהר כלכך, אין לעצור ואין לנוח, בהחלט הסיפור הזה מעורר רגש."
היא ענתה גם:
"הייתי שם ענייה נורא, אני רזה מידי וכאן בישראל מספקים לי כסף ומאכל בשביל לעלות במשקל,
אף פעם לא יכולתי להיות עצמאית, אני לא רואה טוב וגם אני לא כתבתי את זה,
אמא שלי כתבה ואמרתי לה מה לכתוב.
כל הזמן הייתי מפוחדת ואמרתי למה דווקא לי ה' זה קרה, הרי אף פעם לא עשיתי משהו רע."
המשך יבוא...
עוד 5 תגובות.