לפני כמה שנים, הייתה ילדה בשם אתי סואגן (ז"ל). וזה הסיפור שלה {הצניחו את שמה לעד}.
ההורים של אתי סואגן התעללו בה מגיל 6. יום אחד שהיא הייתה בת 13 היא תפסה אומץ ואמרה להורים שלה שאם הם ימשיכו להתעלל בה היא -תתאבד- האבא ענה לה:"נו יאללה, מי רוצה וצריך אותך? לכי-לכי תתאבדי!". אמא שלה הביאה לה באותו יום בצהריים שוב מכות... במגירה הסודית של אתי היה לוח שנה מדוייק ומדוקדק כדי שתוכל לספור את ימי ההתעללות שלה. כל יום >>>>>X אם הורה אחד מרביץ לה, XX אם 2 ההורים מרביצים לה ו-V אם היום עובר בשלום. היא הייתה ישנה אצל חברות כדי שההורים שלה לא יתעללו בה, אבל כאשר הגיעה לגיל 14 היא באה למסיבות לאירועים אפילוו לביה"ס מחייכת, רוקדת, מזייפת את כל הכעס, הכאב, העצב והבושה שלה.
יומיים לפני ההתאבדות היא נפרדה מהחבר שלה ונתנה לו הרגשה שהיא של פרידה שהיא נפרדת אבל נשארת...
באותו יום היא חייכה הכל היה רגיל, היא הלכה לביה"ס היא נהנתה היא הזמינה את כל החברים למפגש.
שחבריה באו הם ראו אותה תלויה על וו ועל הבטן שלה תלוי פתק ובו היה כתוב:" סליחה חברים אני מצטערת אני פשוט לא מסוגלת לחיות. כואב לי, רע לי, ואני צריכה להיפרד. ביי חברה...
שנה לאחר ההתאבדות חבריה של אתי סואגן ז"ל כתבו עליה שיר.
טוב זה באמת לא מצחיק ואתי סואגן באמת הרגישה רע היה לא הייתה צריככה לשתוק היה היתה צריכה להגיד ולהסביר תאמינו לה שכאב לה ושהיה הרגישה רע ועכשיו ההורים שלה בטח מצטערים על זה ???? אז בואו ניגמור בככה שהמלאכים למעלה שומרים עליה והיה שמורת עליכם ואוהבת אותכם במיוחד את החבר שלה