היי.כתבתי את כל זה כדי לפרוק,אז תגיבו מה דעתכם ותשתפו אותי איך אתם מרגישים.
המוזיקה מתנגנת ואני רוקדת בכל כוחי ושוקעת בריקוד.הדלת נפתחת,"הייתה אזעקה בואו למרחב מוגן בבקשה".
תחושת הלם ופחד הכתה בי.יצאתי למסדרון העשוי בטון,"המרחב המוגן" משום מה הרגשתי הכי פגיעה בעולם באותו הרגע.
דמעה זלגה מעיני,חשבתי "אזעקה במרכז?! ממתי זה קורה כאן?" היה בום ועוד אחד,וחשבתי על משפחתי היקרה לי מכל. הכל נגמר ורצתי אל בייתי הכי מהר שיכולתי פתחתי חדשות ושמעתי שהערבים פיתחו טילים חדשים לטווח של 75 ק"מ,ושנחת טילי באיזור גוש דן.סבתי הרגיעה אותי אבל פשוט נשארתי במצב של לחץ.באותו לילה חשבתי על מה יהיה איתנו ולאן ללכת במקרה של אזעקה נוספת.בבניין שלי אין מקלט ואין לי ממ"ד בדירתי.בבוקר הלכתי לבית-הספר כהרגלי,אבל הרגשתי כאילו מתחשק לי לנסוע רחק רחוק לעזוב הכל ולעבור למקום אחר,מוגן.כל צליל שילד השמיעה,כל טריקת דלת הלחיצה אותי,ולא הפסקתי להתפתל במקומי.חשבתי על תושבי הדרום שחווים את אותה התחושה מדי יום,ישנים במקלטים וזאת השגרה שלהם.הבנתי שאסור לי לחיות בפחד מדי יום ביומו,וחייבים להמשיך בשגרה ולחיות את החיים.כי חיים רק פעם אחת. STAY STRONGSTAYSTRONGSTAY STRONGSTAYSTRONGSTAY STRONGSTAYSTRONG