*מי שלא הבין בהתחלה הא מקבל הבזקים מהעבר*
שכתוב משהו ככה
*בלה בלה בלה*
זה כאילו הוא מדבר לעצמו
הכל התחיל בחנות של השוק..
ההיתי אז בן 4.
ואמרתי את המילה שהרסה לי את החיים
"כמה עולה הבובה הזאת?".
המילים האלה
צרובים לי בזיכרון כל כך חזק..
זה אפילו יותר כואב ממה שהיא עשתה...
"הבובה עולה 10 שקל"
אני לא מאמין שנפלתי בפח הזה
"אמא תקני לי את הבובה"
ואז... הכל התחיל...
"תודה אמא תודה רבה!" אמרתי לאמא שלי
"רק תבטיח לי שתצחצח שיניים כל ערב , אוקיי?" השיבה האם
"מבטיח מבטיח מבטיח!"
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שעה : 21:30
"אמא אני יכול לשחק קצת עם לילי?"
"מי זה לילי?"
"הבובה שלי"
"הא , אבל כבר מאוחר חמודי , מחר תשחק עם לילי טוב?"
"בסדר אמא"
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
שעה : 00:30
דינג דינג דינג דינג דינג
"מה זה הרעש הזה?" אמא אמרה
דינג דינג דינג דינג דינג
*זה נשמע כמו תיבת נגינה*
"חמודי? אתה ער?"
דינג דינג דינג דינג דינג
"מישהו?"
לפתע נשמע קול חלש ומצמרר , כאילו מישהו חורק עם הציפורניים על מתכת
"לילי רוצחת את אמא"
"לילי רוצחת את אמא"
הקול מתחיל להשמע חזק יותר
"לילי רוצחת את אמא"
הדלת נפתחה ו...
----המשך יבוא-----
5 אנשים שרוצים וממשיך